"שני חיי שרה" – שרה טסלר
“' ס-ב-ת-א' אֶלה הביטה בי מפתח המטבח, 'סבתא איך את שותה? אמא אומרת שזה לא יפה לשתות ככה! תראי, נרטבו לך השרוולים.'" שרה מבקשת לספר לנכדתה הקטנה מדוע היא שותה כך, אך מגלה שאינה מסוגלת עדיין לספר. "כל חיי מלווים אותי החיים הנוספים האלה." היא חושבת לעצמה, "שנים רבות נלחמות בתוכי שתי הדמויות, על חשבון לילותיי, על חשבון ימיי, על חשבון השלווה שאני מחפשת בחיי."
שנים רבות וארוכות חיה שרה חיים כפולים. אישה שמחה ונמרצת כלפי חוץ, רדופה וכואבת מבפנים. בניגוד לרצונה שבות ועולות בזיכרונה החוויות האיומות שחוותה כילדה בימי השואה, מלוות בתחושות אשמה ובושה. רק כשהיא כבר סבתא לנכדים מחליטה שרה שאין דרך להתמודד עם הזיכרונות שאינם מרפים אלא אם תחזור אליהם מרצונה.
בספר זה משתפת שרה את הקורא בקורות חייה, בשואה שלא הרפתה ממנה גם עשרות שנים אחרי
שלכאורה הסתיימה ובעמלה הכואב לספר, לא להשכיח, לא להתבייש, להשלים עם עצמה.
שרה רבקה טסלר לבית פיש נולדה בשנת 1928 בכפר מלאקופניה שבצ’כוסלובקיה. את שנות ילדותה הקצרות בילתה באווירת הכפר, בין גידולי האדמה ובהכנת תוצרתם. בת אחת־עשרה שנה הייתה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. שנות התבגרותה עברו עליה בתנאי המלחמה הקשים, בכפר הולדתה; בגטו; באושוויץ־בירקנאו; במחנות עבודה; בצעדת המוות ובברגן בלזן – שם שוחררה. בגיל שמונה־עשרה עלתה לארץ ישראל והשתלבה בקבוצת יבנה, שם נישאה, בנתה את ביתה ושיקמה אט-אט את הריסות חייה. תפקידים רבים מילאה בקיבוץ: כעובדת מטבח; כסדרנית־עבודה וכאם בית באולפן עברית ובאולפן גיור. עם בוגרי אולפנים אלו יש לה קשרים חמים וקרובים עד היום.
בעשרים השנים האחרונות מקדישה שרה את עצמה להנחלת זכר השואה, היא מרבה לספר ולהעיד על חייה בשנות השואה, ומלווה משלחות רבות במסען לפולין. את שארית זמנה היא מקדישה לסיוע לקשישים ומוגבלים ולעיסוק בתחביבים שונים. בספר זה מתארת שרה את קורות חייה וחיי חנה, אחותה היחידה שנותרה לה מכל משפחתה, ואת צל השואה המלווה את חייה לעולם.
שרה ז"ל נפטרה בשבת כח' אלול תשע"ט תוך כדי ההכנות למהדורה הנוספת של ספר זה.
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.